אין הרבה מה לכתוב אם בכלל, השוק ממשיך להיות שוק של ביקושים, פוטנציאל ההרחבה החודשי פתח את הדרך עד ליעד של ממוצע תנודתיות באזור 2080 וכל היתר נגזר מכך או עד לשינוי בתמונה זאת אומרת כל השוק יהיה כבר בפנים ובעמדת קנייה ואז נתחיל לראות את הדובים מתעוררים.
התעקשות שלי לא להצטרף כאשר הספירה גבוה, היא עקרונית ואינה נמדדת במחיר “הפסד” הגל הנוכחי אם כי מתוך השאלה מה יקרה בסה”כ בחיי אם אצטרף בכל פעם כאשר הספירה גבוה, הדיון הוא עמוק וארוך ויש לו תתי גישות ואפשרויות אבל עצם הכותרת והשאלה גורמת למודעת מרחבית, היכן אנו נמצאים במרחב וכיצד נוהגים במקום הנוכחי.
בכל מקרה רוצה לספר לכם ואף ארחיב על כך באחד הימים, כי כידוע אנו טוען שעולם המחסר הוא מיומנות ולא רק ידע, אני מרגיש זאת בכל פעם שאני מפסיק לסחור לתקופה אם מבחירה או אם מאילוץ ואז חוזר למסך, חלוד, שבור, לא יוצלח… ככל שזה קורה ונתרגז או נכעס נסיק רק את ההפך, הפתרון הוא בא בשני שלבים
שלב ראשון הגעה להתבוננות בלבד, לא חשוב איזה עסקה אתם רואים, איזה יום קל וברור חשוב מאוד לחוות יום של התבוננות והסתכלות מחודשת לסביבת העבודה, שלב שני יש להתחיל בכמויות שהם קטנות ביותר, תפקיד העמדות הקטנות ביותר הוא רק במענה לעצמו האם חזרנו ואנו מחבורים להוויה או טרם ולהמשיך במינון הנמוך כל עוד… תוך כדי הקפדה גם במינון הנמוך על כמות (הן כמות במספר והן כמות בכסף) של הפסד יומי שבהם עוברים להתבוננות.
אסיים בשני אמירות שנכתבות בעיקר לעצמי הראשון שבהם דברי אושו “החיים מתחילים היכן שהפחד נגמר.” והדבר השני הם דבריו של רוברט אנטוני שאמר “רוב האנשים יעדיפו להיות בטוחים שהם אומללים, מאשר להסתכן להיות מאושרים.”
סיכמו של יום חוזרים לעשיה בהתבוננות ומגדלים מינון ע”פ ההצלחה, מנערים את הפחד ומסתכנים בלהיות מאושרים.
יום מזהיר
