השוק ככל שהוא עולה ברצף מוסיף פחד גבהים לסוחרים, רק רצפה בגובה חדש ממוססת פחד זה, זהו תפקידו העיקרי של התיקון ליצור ״רצפה״ בגובה חדש. היכולת של סוחר להתמודד עם גובה מסויים היא הבנתו תהליכי צמיחה ואת המרכיבים מהם התהליך בנוי והידיעה כיצד למדוד אותם. (האמת גם הידיעה וההבנה הזאת לא מספיקים), בנוסף נדרש נסיון רב ביכולת לשהות ולהתנהל שם, היכולת הזאת קרויה אצלנו ״תודעה״ ואחד מהשרירים המריכבים אותה היא יכולת המיקסום.
אני מצרף לך כדוגמא כתבה שבה ניתן לראות כיצד מצד אחד השוק מורכב מסוחרים ואנליסטים שיש להם פחד גבהים מצד אחד ומצד שני מסוחרים שמבינים שכל עוד ימשיכו להתקיים תנאים ומדדים מסויים השוק ימשיך בדרכו צפונה או כפי שמצוטט אחד האנאליסטים בכתבה ״אנחנו עוד לא בשיא האופטימיות״. – קישור לכתבה
אני כסוחר שיפוטי חשבתי את יעד השוק בתחילת שנה שעברה ומבין שהוא הגיע רק לתחנה בדרך ושטרם הגענו ליעד המחושב הסופי (מעל 4000). אולם אנו כסוחרים גם יודעים ומבינים שהשוק לא נע ברצף ליעד. יש לו מסלול ודרך משלו ובעצם המיומנות שלנו נמדדת במיקסום התוצאה שלנו ליעד. (באופן עקרוני יש שני דרכים למקסם את התוצאה כאשר לכל אחד מהם חסרון אחר).
הדרכים הם להשאר בדרך לאורך נקודות A–B הדימניוניות למרות שהמיר יצא מהנתיב והדרך השניה היא לנהוג (לסחור) את הנתיב), אנחנו מעדיפים את השניה כי היא לוקחת בחשבון אפשרות שטעינו או שמשהו קריטי השתנה.
השוק בגאפ מטה, אני מסווג אותו כפער פריצה היות ושבר קו מגמה על מפה יומית (ככל שמשהו יחבר את השפלים האחרונים על מפה יומית זה יקפוץ לו בעין), גודל הפער או המיקום בו החל המסחר הוא חזרה אל תוך תעלת המסחר היומי. המסחר בהשוק המשיך והתבסס סביב נקודה זו ולא הצליח למשוך פנימה קונים – כך שהתחלנו לקבל תנועה צידית.
לדעתי יהיה נסיון לבחון את הגבוה של כל הזמנים פעם נוספת, שעשוי להתפתח באחת משני תצורות:
בחינה כעת של הגבוה או אפשרות שנייה תיקון בזמן שירחיק את המחיר מקו קניות היתר. ואז ונסיון לבחון אותו.
המשותף לשתי האפשרויות הוא שתצורת הבחינה תהיה המבחן הנוסף לסיום המגמה הנוכחית במפות הזמן הקטנות . כך שניתן לסכם את המצב הנוכחי באמירה שתצורה של בחינת המשך תגדיר לנו את הגדרת ההזדמנות הבאה, באחת משתי אפשרויות תיקון למגמה מתמשכת או סיומה בעת הזאת.
ודאי שניתן להזכיר בתוך הדברים את כך שלא שינו את הרבית ואת תוצאות הדוחות היו טובות מצד אחד אך מצד שני שינוי במיסוי פגע בשורה התחתונה, אבל אין לנו עניין להיכנס כרגע לצד הפודמנטלי בהבנת הדברים, עם כי ודאי אני ממליץ לך לקרוא ולהיות מעורב במתרחש בשוק.
אתמול הייתי בהרצאה של פרופ יורם יובל (אגב הנכד של פרופ׳ ליבוביץ), כך שהבנתי עוד יותר טוב את משמעות הכשילונות בחיים. על אופטימיות לעומת פסימיות. אפתח שרק חשבתי שאני יודע מה זאת אופטימיות (יצאתי ״פיתה״ץ שוב הבנתי שאת הרוב אינני באמת מבין ואתם עוד קוראים אותי).
התברר לי כי טעיתי בניחוש מהי אופטימיות, אני לתומי חשבתי כי אופטימיות היא היכולת לראות ״ורוד״ או לראות את ״החצי המלא של הכוס״ או כל אינטרפטציות של ״הסוד״ (דוגמא שהשתמש בה אתמול בהרצאה), ודאי שהיכולת הזאת חשובה אבל היא אינה אופטימיות (אופטימיות כשלעצמה ללא עשייה בהתאם היא סתם לראות ורוד או לחשוב בראש שכיוונו לאיזה תדר ויקרה משהו).
כפי שמסביר פרופ יורם יובל ״אופטימיות אמתית היא היכולת להמשיך לנסיון הבא למרות הכשילון הנוכחי״, פרופ יורם יובל מסביר ומגדיר בסופו של דבר את ההצלחה מתוך מושג האופטימיות או ליתר דיוק מסכם את הגדרת ההצלחה מתך דבריו של צ׳רצ׳יל ״היכולת ללכת מכישלון לכישלון מבלי לאבד את ההתלהבות״.
הדברים ״שיחקו לי בראש״ כאשר הלכתי לישון ותוך כדי שאני לועס את הדברים חשבתי לעצמי על הנוסחה הבאה ההצלחה = (לאופטימיות + יושרה) * הסביבה, כי רק היושרה של ביצוע הפעולה הבאה למרות הכישלון מביא להצלחה, הכפלתי זאת בסביבה.
דוגמא ליושרה, פחד ועשייה עולה יפה בדברים הבאים [מתוך ספר שנקרא ״המפתח הוא הפחד״ ]כך כתוב שם ״מר ווילנד זה רוצה תמורה מלאה לכספו, אפילו בשעה שאין הוא משיקע כל כסף״.
בסיכמו של דבר ניתן מסכם לעצמי בלילב את הדברים כך ״אני אופטימי״ שעובד על היושרה שלו. ואתם?
