אנרי מאטיס אומן צרפתי אמר ״השראה היא העיתון של הנפש״ הוא צודק, חשוב מאוד שיהיה לנו דברים הגורמים לנו להשראה, הנושאים את הדמיון למחוזות רחוקים המאפשרים לנו לחלום, ידוע שחלום הוא השלב הראשון של כל מציאות.
הבוקר אני חושב על דברים שגורמים לי להשראה, אני לא מוצא. הבוקר בעיקר מתבונן מסביב, כאילו המוח לפעמים לא רוצה השראה ולא רוצה כלום הוא רוצה רגעי רייקנות בכדי לאפשר לעצמו להתמלא מחדש בפרטים, אבל זאת לא רייקנות של עצבות, זאת רייקנות מתוך שמחה, מתוך שלווה… אולי השיעור החשוב ביותר שקבלנו לאחרונה זה לנשום – לעצור לרגע ולנשום.
אנרי היה גאון בצבע היכולת שלו בצבע אחד לומר המון היא גאונית בעיני, התבוננות על ציוריו, מראה לי כיצד על תשתית נכונה הנבנת פתאום צבע אחד ופשטות מנצחת את הכל – אני מנסה בצורת האנליזה שלי את השוק לפענח צבעים בולטים על רקע המנסה לבלוע את הסיפור – זהוי מניפולצית השוק, אני לא יודע איך להסביר אבל התבוננות על ציורים עוזרת לי להבין טוב יותר את השוק… אז נעבור למצב השוק
ביום שישי לפני כניסת השבת, (אני מקפיד ככל שאני יכול לא לסחור או לעבוד בשבת), שבת מתקרבת ואני מתחבט עם עצמי עם לפתוח עסקה חדשה או לחכות לעת אחרת, מצד אחד יש בי את המסוגלת לחכות מצד שני יש בי היכולת ללחוץ על כפתור ברגעים נדרשים, מתחבט מהו הרגע, רגע של לחכות או רגע של ללחוץ.
עברתי על השוק ערב קודם כפי שאני נוהג לעשות בהכנה שלי לימי מסחר, אני עובר ומוצא ניעור בשוק בצורה רוחבנית, המקום והצורה אינם מושלמים, לא קל עם האמצע באופן עקרוני, מצד שני אני רואה תמרון בסיסי בשוק שלרוב מוציא תוצאה שאני רוצה להצטרף אליה.
בכניסתה השוק לתנועה צדית, כבר אמרתי שהדרך של השוק לצאת מתרדמת תהיה בעזרת פעולת ניעור (עם כי חשבתי שיהיה עוצמתי ותנודתי יותר) והנה זה קורה מה אתה מתלבט? התבלטתי בעיקר לנוכח התצורה והמקום.
הניעור הנוכחי היה בעוצמה בינונית ובאמצע הטווח. התנודיות יצרה מחרי טעויות לא קטנים ובהתחבטות הזאת הייתי שרוי. השעון מתקתק שבת מתקרבת ואני צריך לקבל החלטה, נכנס למרות שהתמונה לא משולמת או לא נכנס?!
ספקולנט הוא אדם המשקיע את כספו במקום שאין בהירות מושלמת מתוך ההבנה והיכולת שלו לשני דברים האחת היא לשלם את מחיר הטעות השנייה היא היכולת להשלים את התמונה.
כן! בחרתי להיכנס המנייה שנבחרה הייתה מתחום מגזר הפיננסים, בחרתי ב-JPM. הבחירה הייתה מתוך הזיכרון, של הסקירה בראשי מיום קודם. הקנייה נעשתה דרך הטלפון. שוב נפעם מהשפע והעידן המיוחד שאנחנו נמצאים בו.
פותח מכשיר טלפון, מקבל ציטוט וגרף בזמן אמת, מחשב את נגזרת מחיר הטעות שלי ויוצא לדרך.
תוך כדי שאני שואל את עצמי את השאלה הבאה ״עד כמה אתה שלם?.״ ציון השלמות קיבלת אצלי 8 במדד זהר זה מספיק על-מנת ללחוץ על הכפתור
כספקולנט ובהתייחס לצומת הנוחכית בשוק לא היה לא ספק בעסקה, גודלה הקטן רק הקל עלי את העניין – כך מצאתי את עצמי קונה במרקט את תחילת היום.
היום הראשון בעסקה לא היה משהו, אבל דווקא בגלל זה הרגשתי נח, החולשה בשוק בא לידי ביטוי גם בחולשה של המנייה לרדת, ידעתי שגמרו המוכרים באותה הנקודה, חיכתי להתפרצות הקרבה, אתמול הגיע והביאה אותי ליעד רווח הראשון, תוך יום.
יום שני בבוקר מוציא סקירה שבועית, המבוססת על ניעור, המסקנה עם אני צודק הקונים שועטים פנימה. יום המסחר נפתח הקונים בשוק בצורה רוחבית רצים פנימה, המניות צבעוות בירוק בוהק.
סוחרים חדשים יהיו עסוקים בשמחה של הרווח. סוחרים וותיקים עדין ישארו לפענח להבין וללמוד את הרגע בו התחבטו עם להיכנס או לא להיכנס לעסקה בזמן אמת, מה ראו? מה הרגישו? מה הבינו וראו? מה לא הבינו ולא ראו?
משהו נפלא עומד להתרחש – זהר
נ.ב. (הבוקר נ.ב פרטי ואישי קצת מרשה לעצמי)
איך אסיים את הכתיבה היום, אז אסיים בזה שאכתוב לך שאני מאוד אוהב כלבים. שלי ממלאים אותי בשמחה ואהבה. אחד מהם עושה זאת כבר 13 שנה ועלי כנראה להיפרד ממנו היום, אז פנדה חי חיי כלבים מושלמים והמקום שהוא משאיר הוא נחמה גדולה ופרטית בעוברי… יופי, אהבה וחוכמה ראיתי ולמדתי ממנו – הוא לקח אותי למחוזות מדהימים בחיוו – תודה פנדה.
רציתי להוסיף לכתוב שאין עצבות בכתיבה שלי, האמת שיש עצבות הרבה עצבות בגלל שעלי להיפרד ממנו אך גם שמחה גדולה. הבוקר השמחה והעצבות הולכים יחד, גילתי שזה אפשרי בחיים, לעצבות אתן רגע את מקומה ואשחרר.- את השמחה אשמר.
בוקר טוב
תודה רבה על מאמרים נפלאים
ובשורות טובות
משה
מרגש ומקסים זוהר