בוקר מצויין חברים!
בוקר טוב, קהילה יקרה! אז אחרי כל הרעש והצלצולים של אתמול, נראה שהשווקים פשוט לא יודעים לעצור. יש פה שילוב מוזר ומרתק של אופטימיות ופחד – האופטימיות מהניצחון של טראמפ וההבטחות הגדולות שלו לכלכלה, והפחד… טוב, הפחד הזה שאנחנו קוראים לו FOMO, או בעברית – פחד מהחמצה.
כשאני אומר פחד מהחמצה, אני מתכוון בדיוק לרגעים האלה. השוק כולו במרדף אחרי הזדמנויות, מה שאומר שכל אחד חושב “אני לא רוצה להיות האחרון על העגלה”. וזה בדיוק מה שקרה אתמול: השוק נע כלפי מעלה, כשכולם מנסים להרוויח עוד קצת לפני שהחגיגה מסתיימת.
אתמול כולם דיברו על ההכרזה של הפד ועל מסיבת העיתונאים של פאוול, כאילו מדובר באיזה אירוע שמישהו מחכה לו בכיליון עיניים. בסוף, הפד חתך את הריבית ב-25 נקודות בסיס, כמו שכולם ציפו.
מה היה מעניין? דווקא מה שפאול לא אמר. הוא השאיר את הדלת פתוחה להורדת ריבית נוספת בדצמבר. אם תרצו, הוא בעצם אומר לנו – אנחנו פה, מסתכלים, שום דבר לא נעשה מתוך אוטומט.
המילים שלא נאמרו הן לפעמים הכי משמעותיות. אין ספק שהשוק קלט את המסר ופירש אותו כאפשרות להמשך התמיכה של הפד בשוק.
תשואות האג”ח ירדו בחדות, והתשואה ל-10 שנים ירדה ל-4.34% – זה נתון שמראה שהמשקיעים מתחילים קצת להתרחק מאג”ח ונדחפים חזרה לכיוון המניות. הרי כשיש ציפייה להורדת ריבית נוספת, התשואות באג”ח נהיות פחות מפתות, וזה שולח את הכסף לאפיקים אחרים, כמו מניות טכנולוגיה, תקשורת וצריכה פרטית.
הדינמיקה הזו מציירת תמונה מאוד מעניינת: האג”ח פחות מפתה והכסף הולך אל המניות – זה מה שאנחנו מכנים “שוק מחפש ריגושים”. כל עוד הפד משחק עם קלפים פתוחים, המשקיעים ימשיכו לנסות להרוויח.
הנתונים הכלכליים שפורסמו אתמול היו מגוונים ומאוזנים, כשכל אחד מהם מספר סיפור קטן. דרישות האבטלה השבועיות עלו מעט, ל-221,000, וזה אולי רמז קטן על שוק העבודה נכנס להאטה מסוימת. כן, האנשים עדיין עובדים, אבל כשמישהו יוצא מהמסלול, הדרך חזרה קצת יותר קשה. זה מראה את מה שאנחנו קוראים לו “שוק עבודה פריך” – הוא לא נשבר, אבל קצת יותר מאתגר לשמור עליו כמו שהוא.
ואז יש את נתוני הפרודוקטיביות והעלויות לעובדים. הפרודוקטיביות עלתה ב-2.2% – שזה טוב, אבל העלות לעובד עלתה ב-1.9%, שזה מראה שיש כאן תהליך איטי אך יציב של עליית מחירים. זה איזון עדין, ולפעמים זה מרגיש כאילו הכלכלה משחקת משחק מדויק של תמרון בין עלויות, יעילות, ורווחיות.
עוד נתון שחלף בשקט אבל חשוב לא פחות הוא ירידת המלאי הסיטונאי ב-0.2%. זה אולי נראה זניח, אבל בעצם זה מדליק נורה על כך שהעסקים נזהרים. כשהמלאי יורד, זה אומר שאולי הם מצפים לעוד ירידות בביקוש בעתיד. זה מצב שמזכיר ריקוד עדין בין הרצון למכור לבין הפחד להיתקע עם סחורה. סוג של ניהול סיכונים נסתר, אם תרצו.
היום יש לנו את תוצאות הסקר של אוניברסיטת מישיגן על תחושת הצרכן. זה אולי לא נשמע מרגש, אבל חברים, זה אחד המדדים הכי חשובים לשוק. תחושת הצרכן היא כמו דלק שמניע את השוק קדימה או עוצר אותו במקום. אם הצרכנים בטוחים בעצמם, כולנו יכולים לצפות מהשוק ימשיך לעלות.
ולמה זה כל כך חשוב? כי בעונת החגים המתקרבת, הכוח הצרכני יכול להיות זה שידחוף את כל השוק עוד למעלה. כל דחיפה קטנה מצד הציבור לקנות עוד, משפיעה על כל הכלכלה. אנחנו מדברים על גלגל כלכלי שלם שנשען על תחושת הצרכן.
אז איפה זה משאיר אותנו? אנחנו רואים שוק דינמי, מלא בתשוקות, פחדים, וחישובים קטנים. כל פיסת מידע, כל הכרזה של פאוול, וכל רמז קטן על המצב הכלכלי, הופכים מיד לחומר גלם שעובר עיבוד עמוק במוח של המשקיע הממוצע.
זה כמו משחק פוקר שבו כל אחד מנסה להבין מה היד הבאה של השוק, והאם זה הזמן ללכת על הכל או להישאר זהירים.
כאן, בין תחושת ההחמצה לבין הכוח הצרכני, נמצא השוק האמיתי – שוק שלא מפסיק להפתיע, לא מפסיק לבלבל, ולא מפסיק להראות לנו שאין דבר בטוח. רק מי שמוכן לקבל את זה יכול להצליח.
יום מבורך
זוהר ליבוביץ – 🐘-או-סוף המסחר שלך
אבי שיטת וויקוף בישראל
ותוכנית הליווי סוחרים ׳מרגל המסחר׳
