נשבע לכם שפלומרי אוהב רוזטה, החיבור שעשיתי בניהם נעשה דרך שורש ההכנה שלהם ודרך צבע החלב, יש הקוראים לו נקטר אלים, אבל השעה אחת וחצי שאני כותב זאת, יש משהו בסאונד של שעת הלילה הזאת שהכל נשמע בו אחרת.
לפעמים הסאונד הזה גם נשמע בשעות בוקר מסוימות, בעיקר בעונות השנה שאין בהן לחות הפוגעת באיכות הצליל, צלילים לא אוהבים לחות, צלילים אוהבים קור של אויר נקי, אויר כזה הרגשתי השבוע שהייתי בירושלים.
שם פגשתי פסנתר בטון, שעומד בחוץ, ירושלמים אוהבי שירה עוברים דרכו ומקיפים אותו, לרוב מגיע נגן פסנתר מוכשר ומקהלת קולות מתחילה מסביב – הרגשתי אהבה באוויר, נשארתי שם חצי שעה מנסה לשיר איתם, היה שיר שאפילו גרם לי לדמוע – ככה זה שיש לילה פסנתר מוזיקה וירושלים.
הלכתי לבקש סליחה, כל כך הרבה סליחה, אין לי מושג אם סלחו לי, כסא פלסטיק של כתר מול קיר כותל ענק גרם לי להרגיש לרגע בית נשבע לך שיכולתי להירדם שם, אבל ההקפדה על ההגייה של סידור התפילה מנע ממני זאת.
משהו תמיד בתפילה גורם להבין שמדובר בסוג של קוד, קוד שאינני מבין אותו אבל עצם ההגייה שלו כבר מפעיל את הקסמים שלו, שבוי של דקות של קסם והתחננות על שעתיד לבוא. כאילו הדרך להקפיד על כך שזה ישמע התחילה בזה שאבקש על האחר ואזכה לקבל על עצמי בכך שאשים את עצמי בסוף… אגואיסט שמתחמן את המערכת האלוקית מבקש על חברו שאולי יענה תחילה, אבל מה אכפת לי, כבר הוסבר לי שדברים נמדדים קודם כל במעשה ורק אח״כ בכוונה – אז הנה עשיתי ובקשתי עליך תחילה.
ירושלים מדהימה, פנקס הקטן… כיכר מלאה בחתולות וסיפורים, מרים את הראש רואה כנסייה וזוג חרדים עולה במעלה השביל כאילו התמונה לא מספיק סוריאליסטית עוד לפני שהם הגיעו למעלה השביל, מנסה לצלם התאורה בלילה לא מספיקה לכך, מצלם ומוחק נשאר תמונה בזיכרון בראש.
יפנים עם ציוד צילום מתקדם עורבים מסביב מחפשים את הפריים הבא לבלוג שלהם, עורבים בשקט ומסביב, חלקם נקרעים בין הרצון להצטרף לשירה לבין הרצון להתרחק כאילו לא להפריע לסצנה הטבעית המתפתחת לטובת הפריים שלהם – וואחד ציוד יש להם, לרגע הרגשתי האריה מנשיונל גיאורפיק שהצלם משתדל לא להפריע למנוחתו.
נשבע לך שכבר שתיים בלילה, פלומרי עדין אוהב רוזטה. ונשבע לכם שהאקו של הלילה עושה קסם לצליל, לו היה לי חנות שמוכרת רמקולים נשבע שהייתי מוכר רק בלילה, הלילה מטיב עם הסאונד.
עייפתי מהיום נשאר לי רק לחשוב אין מכבים את מהמוח את המחשבות שיאפשרו לי לישון בסוף תמיד אני חוזר לטמבלויזיה ו-״לשנים וחצי גברים״ שיצחקו וירדימו אותי וכשהם לא בנמצא אז ג׳רי קופץ על המשימה, ג׳רי, איזה ג׳רי אתה שואל – סיינפלד.
אתה בטח שואל על השוק, צר לי שלא הבנת שכל שכתבתי עד עכשיו הוא השוק, כל היתר מניפולציה של החיים שלא תבין את השוק, השוק הוא צלילים ריחות וטעמים בעיקר תפילות ותקוות.
עד לפני כמה שעות עוד ספרתי את כמות המקומות הפנויה בהכשרת המסחר בחוזים שנפתחת בחמישי הבא, מחייך לעצמי שעוד מחזור יוצא לדרך – אני חד מתמיד בעניין.
שבוע שעבר הבטחתי חמישי תרבות ושארצף לך משהו לחידוש ההבנה התרבותית, אז הנה לך השבוע סרט על יקרי ג׳סי הפעם לא ג׳רי (סיינפלד) אל ג׳סי ליברמור. [סיפורו של ג׳סי ליברמור – סרט] נברך את השוק ב-ATH שמח.
לילה טוב ומזהיר – זהר
