הא לחמנא עניא

הָא לַחְמָא עַנְיָא דִּי אֲכָלוּ אַבְהָתָנָא בְּאַרְעָא דְמִצְרָיִם
כָּל דִּכְפִין יֵיתֵי וְיֵיכוֹל
כָּל דִּצְרִיךְ יֵיתֵי וְיִפְסַח
הָשַׁתָּא הָכָא – לְשָׁנָה הַבָּאָה בְּאַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל
הָשַׁתָּא עַבְדֵּי – לְשָׁנָה הַבָּאָה בְּנֵי חוֹרִין.

היום ארצה לכתוב קצת על איך אני מבין מנתח ומפרש את פתיח האגדה, ודאי שורש הדברים אינם מקורי שלי והקשבתי להם בשיעור כזה או אחר (רובם בשיעור של הרב שניאור אשכנזי) הדגש שלי הוא על האינטרפטציה והמשמעות העולה מתוך הדברים לעולם לחיים ולעולם המסחר.

תחילת האגדה מתחילה בברכה על המצות, מיד עולה השאלה למה המצות נקראות לחם עוני? הרי הם מבטאות (בעיני) אושר ועושר במובן של מתי אכלנו אותם ביציאה מעבדות לחירות, אבל לא רק, היו צריכים המקום והסיבה לאכילה היו צריכים לסמן לנו עושר ולא עוני? אלה גם…

המצות בעיני משולות לעושר גם מפני שיש בהם את המהות האמתית של הדבר, בניגוד ללחם שמנופח באויר מהשמרים והתסיסה, מצה היא דקת שטוחה משולה לענווה שפלות ומזוקקת, כך שהשאלה מדוע היא נקראת לחם עוני הופכת ליותר קשה.

האמת תמיד מצויה במקור, רוב האנשים חושבים שהמצה מקורה באמצע יציאת מצרים, שם במהירות היציאה לא היה מספיק זמן לאוכל, אבל המקור של המצה קדום יותר.

המקור של המצה הוא בתוך העבדות, זמן ההפסקה שהיה נותנים לעבדים להכנת אוכל, היו מכנים מצה מפאת הזמן הקצר שהיה להם להכין משהו.

בתוך העבדות זמן הפסקה היה קצר ביותר עד חי דקות (אולי גם הזמן הזה לא מקרי), אז הדבר החם והמהיר שהיו מכין הוא מצה, בכל זאת לאכול משהו חם ומהיר – מכאן שמקור הוא לחם עוני.

החירות למי?

הפתיח של האגדה מזקק לתוכו את המסע מעבדות לחירות והכי חשוב זה אפשרי לך אם תבחר לפסוח (לדלג ממצב של עוני ויציאה מהמיצרים).

הוא מתחיל בנקודה של עוני עבדות, אין זמן, אין תקווה וכליאה – זוכר את לחם העוני שאכלנו במצרים – הָא לַחְמָא עַנְיָא דִּי אֲכָלוּ אַבְהָתָנָא בְּאַרְעָא דְמִצְרָיִם.

וממשיך בעיקרון השפע האין סופי – על מי רעב ויבחר יבוא ויאכל – כָּל דִּכְפִין יֵיתֵי וְיֵיכוֹל, ההזמנה של היקום להינות מהשפע האין סופי שיבחר ו…שים לב לכפל המשמעות ויאכל/וייכול (יכולת).

זה ממשיך בעיקרון החמלה והסליחה במובן של כל שבוחר השפע האין סופי קיים בעבורו. כל מי ייפסח.

למילה ייפסח יש כפלי משמעות, הן ייפסח ידלג החוצה מצב קודם והן בעניין של הבאת קורבן פסח. עוד הוסיף ואדגיש את המילה הראשונה כל דצריך (זה פתוח לכל מי שצריך) – כָּל דִּצְרִיךְ יֵיתֵי וְיִפְסַח.

זה ממשיך בהסבר על נקודת היעד העתידית, למקום אליו אנחנו שואפים להגיע – הָשַׁתָּא הָכָא – לְשָׁנָה הַבָּאָה בְּאַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל.

ומסתיים בהוויה הסופית, בתוצאה הנחשקת המסכמת את המסע מתחילתו ועד סופו. השנה אנחנו עבדים – לשנה (לתוך השנה) הבאה בני חורין – הָשַׁתָּא עַבְדֵּי – לְשָׁנָה הַבָּאָה בְּנֵי חוֹרִין.

קריאה מתוך הפנמה וכוונה מחוללת אצלי ניסים גדולים (נס=התרוממות) גדולה בכל שנה ושנה – אני מזמין אותך לנסות, זה ממש קצר ומתומצת.

יש כאן סודות גדולים, יש כאן תקווה ונחמה גדולות. למעשה חג הפסח בא לומר לכל אחד שאכל לחם עוני ומרגיש כלוא בין מיצרים שאם יבחר ויפסח (ידלג ויקריב את מה שהיה וישחרר אותו)  יש לו אפשרות להגיע לארץ ישראל ולהיות בן חורין (מקום ותוצאה).

יש לו את האפשרות להנות משפע אין סופי ולהגיע לתוך השנה הקרובה למקום המובטח תוך שהוא בין חורין – זה מהות החג וזה מהותה של הפתיח של האגדה

מכאן נשאר עניין ההפנמה על כן כל המרבה לספר הרי זה משובח – הריבוי הוא לשם הפנמה.

אתה שואל על מצב השוק?

השוק ממשיך להתנהג כפי הרמז שקבלנו בתצורת סיום החודש והרבעון בכך שסיים במרכז הטווח CIM, מכאן אנחנו ממשיכים ואוספים סימנים תומכים בהנחה וע״פ הסימנים ממשיכים ללקט מניות איכותיות לתוך התיק שלנו.

חג חירות מבורך ושמח ונסיים כפי ברוח הפתיחה מאחל לכולנו יציאה מהמיצרים הנפשים, הרוחניים והפיזים

הָשַׁתָּא הָכָא – לְשָׁנָה הַבָּאָה בְּאַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל
הָשַׁתָּא עַבְדֵּי – לְשָׁנָה הַבָּאָה בְּנֵי חוֹרִין.

אני בוחר לפסוח ולצאת

זהר ליבוביץ