תמיד נמצא תירוץ או הסבר לשאלה למה משהו קרה, אפילו סוחר ותיק כמוני נופל מדי פעם במלכודת הלמה? ואני בונה לעצמי הסבר או תירוץ שרק מזיק לי
השאלה למה אינה משרת כלום בעולם המסחר, היא פשוט משרת את האדם שמחוץ לעולם המסחר, לא רק שאינה משרת את הסוחר בעולם המסחר היא מזיקה לסוחר.
זאתהודאי שואל וזאת שאלה מתבקשת, התשובה תגיע ממש בקרוב,
ראשית ארצה להדגיש כי הצורך לענות על השאלה הוא צורך של המוח כדי לקטלג דברים, זה מאפשר לו סדר וחיסכון במשאבים בהמשך.
כאשר משהו אינו מקוטלג אז המוח עובר לעבודה בתדרים גבוהים, דבר המתיש ולוקח אנרגיה. מוחו של הסוחר שמחזיק מידע לא מתוייק מייצר תגובת שרשרת מזיקה בכל מיני מאגרי מוח שלנו, הסיפור, התשובה לשאלה למה היא המאפשרת רגע להכניס זאת למגירה זו או אחרת.
עם כך ודאי מתבקש, כי כן נענה על השאלה למה ובכך נעצור את פעילות המוח הגבוה. זה נכון?! (נראה לי שסבכתי את הדברים) אז בוא נסדר את הדברים.
בפשטות הבעיה עם קיטלוג שהוא מייצר נרטיב שאח״כ אנחנו ממש נרצה לראות/לממש/להגן ליישם אותו במסחר באופן שמביא כמעט תמיד לעיוורון דברים האחרים, כי הרי הסיפור שבנית בראש כל-כך מסתדר לך לוגית עם האירועים החיצוניים שקיבלת ונשכח מאיתנו כי זאת רק פרשנות (שוב גלגל העזר הוא המודעות).
החלק שיצר אותו יילחם על צדקתו ועל חשיבותו, נוצר נרטיב, החלק שיצר אותו להגן עלי למעשה יצר מצב שהוא רק מזיק לי. הניסיון להילחם על העמדה הזאת שוב ושוב בנחישות ועקשנות היא אחד הגורמים הגדולים ללופ של הפסדים, ״העיקר״ שהוא השקיט את המוח בכך שנתן תג ופרשנות לאירוע.
פרסום הידיעה כי הרוסים מדלדלים חלק מהכוחות בגבול, גרמה לכך שחלק יצר סיפור חיובי במוח והיו שבנו מזה סיפור שלילי במוח – ״זה סתם תרגיל של פוטין לפני תקיפה״ אגב מי שבחר בסיפור הזה כבר דרדר את כל העולם למלחמת עולם.
השאלה הבאה שלו הייתה שאלת פאניקה ״האם להוציא את כל הכספים מהפוזיציות ולסגור את כל העסקאות?״
מי שבחר בנרטיב החיובי כנראה יפעל לקנות ועוד ועוד כדי לממש את קו מחשבתו וכך ״להגן״ גם על ערך היושרה יקנה עוד סחורה ויטען שזאת הזדמנות נהדרת לחיזוק התיק לעומת מי שיש בראשו סרט אימה יפעל לסגור פוזיציות או אפילו לפתוח שורטים חדשים.
כך ראיתי אנאליסט בכיר ברשת בלומברג נופל למלכודת (או מפיל) במלכודת סיפורי פוטין מדלדל כוחות או דברי הנשיא שטרם ניתן להספיד את המלחמה וכך הוא מסדר לצופים את פאזל התמונה והמשמעות המסחרית שעולה ממנה.
האמת שאף אחד מהם לא צודק! כמו שפתחתי השאלה הזאת רק מזיקה, השאלה החשובה אינה למה משהו קרה? שאלה שבאה כאמור לפתור למוח את עניין תגית העניין
זוהי שאלה שככל שתחשוב עליה תבין שהיא מנתקת אותנו מהמציאות, כולה ניסיון של של המוח הישרדותי להקל על עצמו ולנהל ביעילות אנרגיה בשלב הראשוני.
השאלה המתבקשת היא מה קורה? אך חשובה מכך השאלה איך זה קורה? שהיא היא המספרת את הסיפור הפנימי של השוק ובזמן אמת.
וכרגע לא קורה כלום!!!, אין בריחה החוצה ואין פאניקה להיכנס פנימה, השוק פשוט ממתין לעוד התפתחות ומהוון את הסיכוי לכל תרחיש אפשרי בעת הזאת, דווקא השפעה הגדולה היא של רצף העליות בחודשים האחרונים והכניסה של השוק לתיקון בזמן או במחיר.
הסיפור החיצוני היה ונשאר נושא הריבית והאינפלציה מצד אחד ומצד שני המצב הגיאופוליטי ועד כמה השוק האמריקאי מבין שזה אירוע גלובלי או מקומי ככל שיתפתח והסיפור הפנימי נשאר תנועה רציפה של השוק וסימני כניסה לתיקון בעת הזאת.
התשובה לשאלה הזאת היא לא, הכסף החכם לא יותר לחוץ מכל עת אחרת בפעילות בחייו, הוא מחבק את חוסר הוודאות, הוא פועל במקום בה הסחירות היא גבוה וכמנהל סיכונים הוא ודאי מגן על הפוזיציות שלו וערני לכל התפתחות שעשויה להיתפתח ובכך לאפשר לו את ההזדמנות הבאה.
לאחר שראינו את ענף התעופה מייצר הזדמנות וחוסן למרות הירידה בשווקים (כל מי שפעל במניית DAL או מנייה אחרת בענף) מצוי בפוזיציה טובה למרות החדשות החיצוניות וכל שחסר לו זה דחיפה נוספת שתתדלק את הענף, הדחיפה הזאת תהיה ירידה במחירי עלויות האנרגיה, דבר שיגדיל מיידית את הרווחיות של הענף ויקטין את סכנת האינפלציה הכוללת.
ענף נוסף שעלה על הסקופ הוא ענף הבנקאות שעשוי לעלות לאור מדיניות הפד… אני אישית מתחיל לעקוב ולחפש בו הזדמנויות.
אני רוצה לסכם את הדברים היום בהפשטה, כתבתי לכם על נשיא הפד ועל הריבית ומצב פוליטי ומנהגים ואז נזכרתי בדבריו של הנשיא קנדי
קנדי אמר ״לעיתים קרובות מדי… אנחנו נהנים מנוחות הדעה ולא (או ללא) לאי נוחות שבמחשבה״
אני זהר אומר לך, רוצה להיות סוחר טוב על תהיה בעל דעה תהיה בעל מחשבה
תמשיך לצעוד – כל עוד…
זהר ליבוביץ
🐘-או-סוף המסחר שלך
נ.ב הנה דבריו של הנשיא קנדי במקור
Too often we… enjoy the comfort of opinion without the discomfort of thought
גרוע יותר מ”לאמץ” את הלמה ולקשר את התוצאה לסיבה (שזה לגמרי סובייקטיבי) זו האמונה בדבר הדבקות בו ובעיקר הגאווה של “הנה כמה אני חכם ומבין בשוק …”