אחת הספרים שהשפיעו עלי כמעט היפטנו אותי בקריאה הוא ״קופסה שחורה״ של עמוס עוז, אומנם קראתיו מזמן לפני שנים (סוף שנות ה-90) אבל אני זוכר את השפעתו עלי ואת עוצמת המילים והמשפטים שעולים ממנו, כמה מלא פליאה הייתי מהיכולת שלו לכתוב כאילו במקום בעט לכתוב עזרת סכין מנתחים, משפטים כמו ״יש אושר בעולם, אלק, והייסורים אינם היפוכו.״ / ״הנורמליות היא בריחה מהחיים״ / ״כל יום שעובר הוא עוד עמק ועוד גבעה שהמוות כבש מידינו.״ / ״אופיו של אדם נוצר בידי ההרגל.״ / “יש אושר בעולם, אלק, והייסורים אינם היפוכו אלא המבוי הצר שבעדו עוברים בכפיפה, בזחילה, בזחילה בין סרפדים, אל קרחת היער שטופה בכסף ירחי.”
הכתיבה של הספר דרך מכתבים מאפשרת לומר דברים שהשיח היום יומי אולי אינו מאפשר לו, אבל מהות השם ״קופסה שחורה״ בא ממש מהמקור ותפקידו אותו תפקיד, בכל פעם לאחר התרסקות או תקלה להבין את המכלול שהביא לדברים בכדי שנבין מה באמת קרה וכיצד לתקן, אתמול קיימנו אימון חוזים שבו תוך כדי פעילות ניתחנו צעד צעד כיצד הטעיה או מבט באופן מסויים מביא למסקנה וכיצד התבוננות בסדר דברים אחר ונכון מביא לתוצאה המיוחלת, כל קרובי ובני משפחתי שחוו כך או אחרת שואה, מצוקה, העבירו לי מסר אחד ״תחייה…״ / במותם ציוו לנו את החיים זועק בימי זכרון חבל שאנו שוכחים זאת לעיתים בשאר השנה.
המפגש של יום הזיכרון, השם ״קופסה שחורה״ ועוד דברים שעלו מול עיני בסבב הקריאה היומי גרם לי לבחור בעניין ככותרת, לפני כשנתים כתבתי שהאויר הוא חסר בימים כאלה, החשיבות של התבוננות לאחר ״בקופסה השחורה״ שהביאה כמעט להשמדת עמנו ודאי מחייב אותו ללקחים, לגאווה, לשמחה ולהבנה שלא לעולם חוסן ואם לא נדע לתקן, לשמר ולשפר את הדברים, דברים עלולים לחזור לידי כך.
המאמץ שאנו כבודדים חייבים לעשות למען האחר ולמען החברה, ההבנה העמוקה כי עקרון הערבות הדדית הוא ורק הוא תעודת הביטוח היחידה שיש לנו בכל המסע הנפלא הזה, הזכרון החי (שהולך ונעלם) לא ישכיח מאיתנו את שקרה את שיכול להתרחש שוב – נזכור ולא נשכח.
כל היתר פחות חשוב היום. ועדין חדוות החיים וחדוות הדרך היא נר לרגלנו, זה בסדר גמור לחיות זה בסדר גמור לשמוח – לא כולם מבינים זאת. נסיים שוב בציטוט מתוך ״קופסה שחורה״ לשם חשבון הנפש ולשם ההבנה ״יש אושר בעולם, אלק, והיסורים אינם היפוכו אלא…״.
בספרו לעיתים הוא מצוטט מסיים מתוך תהילים במקרא כך בסופו וכך בכותרות המכתבים, לבין שירים של אלתרמן כמו חלקים מהשיר ״הבכי״ הלכתי הבוקר להקשיב לו, שמעתי אותו הבוקר אבל המילים עברו לידי לא שמעתי אותם. רק הלחן וקולה היפה של רוני אלטר התחבר לי טוב למצב הרוח שעולה מן היום – ואחרי הכל אני מחייך ומלא שמחה לקראת היום והחיים שלפנינו.
גדעון באמצע בספר לערך כותב ״השאיפה להרוס את ההווה בשם העבר והעתיד מקפלת בתוכה את היפוכה: ביטול כל הזמנים. קפאון. הווה נצחי. כאשר יתחדשו הימים כקדם ותיכון מלכות שמים הכל יעמוד מלכת, היקום ייעצר. התנועה תסולק ועמה יורחק גם האופק… ׳וגר זאב עם כבש׳ – לא בשביתת נשק זמנית אלא אחת ולתמיד: אותו זאב. אותו כבש. בלי אוושה ובלי משב רוח. ביטול המוות דומה בכל למוות. הביטוי העברי המיסטי ׳אחרית הימים׳ פירושו: אחרית הימים. פשוטו כמשמעו״
מצב השוק שוב אני מפנה לסקירה השבועית. היא מפרטת ומתארת לאשורו את המצב הנוכחי. אפילו יום האתמול הסתיים במאבק בין שני מגזרי הצרכנות והשוק נשאר כמעט ללא תזוזה. אומנם מבט על תצורת היום מקפיץ לעין את זנב הקניות לעין, אך מיקום השוק באופן כולל חושב לא פחות מתצורת היום האחרון. בסקירה החודשית הכנו רשימות לכאן […]
מבחינה טכנית לא קרה הרבה אתמול, הבר הוא בר פנימי והסגירה קרוב למרכז הטווח, כך שאנו רואים את השוק מתכנס לאזור האמצע הידוע, זה מאפיין תמיד תקופות או עיתים לפני הודעות או פרסומים חשובים. ראינו זאת אתמול בתוך היום החל מהחצי השני של היום ובכלל בחוסר החלטיות כיונית לאורך היום, חשוב להבין ימים כאלה שאחרת […]
אליה וקוץ בה אחד האשליות שיש בשוק הוא שמחיר נמצא במקום שהוא נמצא מצד עצמו. אני אסביר את המלים “מצד עצמו”, כמו אבן מונחת על משטח. למעשה יש להבין את התנהגות המחיר “כמי שמצויה באויר”. הימצאות באויר לעומת מונח על משטח הם תפיסות חשבות להבנת התנהגות המחיר. במונח על הקרקע (או על משטח בגובה מסוים), […]
הדשדוש נמשך אני יודע כי התפיסה מנקודת הקצה שהצגתי נראית מוזרה, אך כלל הימים האחרונים, למרות התנהגות הדאו ודאי הוכיחה כי אכן נכנסנו לתוך Trading Range ומשהו שם מפזר סחורה, תוצאת הפיזור יכולה להיות התחלה של תיקון במפה החודשית, היום שוב סימנתי את הסמינים המצטברים על המפה היומית בסנופי. יום מבורך ומזהיר – זהר