כל זמן שנר דולק

זו היתה שעת ליל מאוחרת. הרחובות היו שוממים מאדם, ורבי ישראל החיש את צעדיו כשהוא שקוע במחשבות. כשחלף ליד צריף העץ שבקצה הרחוב עצר את הילוכו והביט לעבר החלון. בניגוד לכל בתי הרחוב החשוכים ממעונו של הסנדלר בקע אור. האיש ישב רכון על מלאכתו, מתקן נעליים בחריצות, כשאור קטן של נר מאפשר לו להמשיך בעבודה. “רבי יהודי“, פנה אליו ר‘ ישראל ברכות, “השעה מאוחרת. האם כבודו לא הולך לישון?”. בת שחוק עיטרה את פניו של הסנדלר. “אכן מאוחר, רבינו“, השיב, “אבל כל הזמן שהנר דולק אפשר לתקן…“.

לגבי השאלה מה מצב השוק, התשובה בפתיח.

שבת שלום מבורכת מתוקה ומזהירה