הממוצע עבר. המזוודה שילמה.

לפני טיסה משפחתית שקלנו בבית את כל המזוודות. חיברנו את המשקל של כולן, חילקנו במספר הנוסעים וגילינו שבממוצע אנחנו בדיוק במשקל הנדרש. די רגוע הגעתי לדלפק.

שם אף אחד לא התעניין בממוצע המשפחתי. כל מזוודה עלתה לבדה על המשקל, המזוודה הכבדה שילמה מיד. פתאום הבנתי שממוצע יכול להיות נכון לגמרי, ובכל זאת להסתיר את החלוקה הפנימית.

זה בדיוק הסיפור של השוק.

🐘 המדד נראה רגוע, המניות פחות

המדדים הגדולים ירדו אתמול, אבל הירידה שלהם עדיין נראתה קטנה. S&P 500 איבד פחות מחצי אחוז, והנאסד״ק ירד קצת יותר. מי שמסתכל רק עליהם יכול לחשוב שהשוק פשוט ממתין להחלטת הריבית של הפד.

אבל ראסל 2000, המייצג חברות קטנות יותר, ירד בערך פי שניים מה-S&P. גם בתוך המדדים התמונה הייתה חלשה: על כל מניה שעלתה היו יותר משתי מניות שירדו, ומספר המניות שנפלו לשפל חדש היה גדול בהרבה ממספר המניות שקבעו שיא חדש.

לסוחר המתחיל זה נשמע כמו עוד אוסף נתונים. בפועל, זה ההבדל בין להסתכל על הממוצע של כל המזוודות לבין להניח כל אחת מהן על המשקל. המדד מספר לנו מה עשו החברות הגדולות ביותר. רוחב השוק מספר לנו מה עבר על רוב המניות.

ב-S&P 500 לכל חברה אין קול שווה. ככל שהחברה גדולה יותר, השפעתה על המדד גדולה יותר. לכן כמה ענקיות יכולות להחזיק את המדד כולו, גם כאשר מאות חברות קטנות ובינוניות יורדות. המדד אינו משקר, אבל הוא עונה רק על מה שקרה לסל לפי משקל החברות. הוא אינו מגלה לבדו כמה מניות באמת ירדו בפועל.

🐘 למה החברות הקטנות משלמות יותר

לחברה גדולה יש בדרך כלל יותר מזומן, גישה נוחה יותר לאשראי ויכולת טובה יותר לגלגל עלויות אל הלקוחות. חברה קטנה חיה קרוב יותר לקצה. כשהריבית עולה, ההלוואות שלה מתייקרות. כשהנפט עולה, ההובלה והייצור עולים יותר. כשהצרכן נלחץ, הוא מתחיל לוותר קודם על ההוצאות שאינן הכרחיות.

לכן ראסל 2000 אינו רק עוד מדד. הוא מעין מד לחץ של הכלכלה האמיתית. כאשר החברות הקטנות חלשות יותר מהחברות הגדולות, השוק אומר לנו שמחיר הכסף מתחיל לכאוב במקום שבו יש פחות שכבות הגנה.

ראינו את זה גם בתוך המגזרים. מניות האנרגיה עלו יחד עם הנפט, אבל כמעט כל שאר השוק נחלש. מניות הצריכה המחזורית, שמייצגות דברים שאנשים רוצים אך אינם חייבים לקנות, ספגו את המכה החזקה ביותר, כאילו השוק אומר לנו תמתינו עם המותרות.

מניית Dave & Buster’s סיפקה דוגמה פשוטה. החברה מפעילה מתחמי משחקים ואוכל, והמניה שלה נפלה בכמעט חמישית אחרי שההכנסות אכזבו. כשהדלק, האשראי והקניות השוטפות מתייקרים, ערב של משחקים ואוכל הוא מסוג הדברים שקל למשפחה לרגע לדחות.

🐘 הפד לוחץ

היום הפד צפוי להעלות את הריבית ברבע אחוז. השוק כבר כמעט בטוח בכך, ולכן עצם ההחלטה פחות חשובה. מה שיקבע הוא האם המשקיעים יבינו שמדובר במהלך אחד, או בתחילתה של סדרת העלאות נוספת שצפויות להגיע לאחריו.

התשואה על האג״ח לעשר שנים כבר חצתה במהלך המסחר את רמת 5%. במילים פשוטות, הממשלה האמריקאית מציעה למשקיע ריבית גבוהה יחסית בלי לקחת את הסיכון של מניה. במקביל, אותה תשואה גבוהה מייקרת משכנתאות, הלוואות ומימון לחברות.

החברות הגדולות יכולות לספוג את זה זמן רב יותר. החברות הקטנות מרגישות את החשבון כמעט מיד. זו הסיבה שהתגובה של ראסל לאחר החלטת הריבית עשויה לספר לנו יותר מהכותרת שתופיע בחדשות.

ופה אני רוצה לתת לך תובנה חשובה. חדשות מספרות לנו מה קרה, אבל המחיר מספר לנו כיצד הכסף הגיב למה שקרה, חשוב להכיר ולדעת את ההבדל ביניהם. 

אם הפד יעלה ריבית והחברות הקטנות יפסיקו לרדת, ייתכן שהחדשות הרעות כבר מגולמות במחיר. אם הפד יאמר בדיוק את מה שכולם מצפים לשמוע וראסל ימשיך להיחלש, השוק למעשה יאותת שהבעיה רחבה יותר.

🐘 אני בוחן מי מגיב ואיך

אם לאחר החלטת הפד התשואות ירדו, ראסל יתייצב ומספר המניות העולות יגדל, נדע שהלחץ התחיל להשתחרר. במקרה כזה גם עלייה במדדים הגדולים תקבל בסיס רחב ובריא.

אבל אם S&P 500 יעלה בזכות קומץ חברות ענק, בזמן שראסל ממשיך לרדת ומספר השפלים החדשים יגדל, אני לא אמהר לקרוא לזה התאוששות. זה יהיה סוג של מיצג: חזית יפה של בניין, כשהחדרים הפנימיים שלו אינם תואמים את מראה החזית.

עוד זווית שאני אעקוב גם אחריה היא הפער בין מניות האנרגיה למניות הצריכה. 

אם הנפט יישאר גבוה והצריכה תמשיך להיחלש, המשמעות תהיה שהכסף לא רק עבר לענף אחר. מחיר האנרגיה מתחיל לקחת כוח קנייה מהלקוחות ורווחיות מהחברות.

🐘 המדד הוא חזית השוק ולא מהות השוק

אחת הטעויות הראשונות של סוחר היא לחשוב שמדד ירוק פירושו שוק בריא, ומדד אדום פירושו שוק חולה. המציאות מורכבת יותר. 

מדד יכול לעלות מפני שכמה חברות ענק מחזיקות אותו, בזמן שמתחתיו מאות מניות מאבדות גובה. לא צריך לפחד מכל פער או לברוח מכל ירידה, רק להבין מה רואים. 

מחיר המדד הוא החזית ורוחב השוק מצב החדרים הפנימיים. כשהם מספרים סיפורים שונים, אני בודק אם תנועת הכסף משקפת את החזית או פנים המבנה.

זאת הסיבה שאני לא מנסה לנחש אם הפד יפתיע את השוק בעניין הריבית. אני רוצה לראות מי מסוגל לשאת את התוצאה אחרי פרסומה. האם רק המזוודות הגדולות עוברות, או שגם הקטנות מצליחות לעלות על המסוע בלי לשלם קנס?

בשדה התעופה, הממוצע המשפחתי לא חסך לי שקל. בשוק ההון, הוא יכול לעלות לי הרבה יותר אם אבלבל בינו לבין המציאות. 

בסוף, השוק לא שוקל את הממוצע. הוא מניח כל מניה בנפרד על המשקל. תהיו סלקטיביים בעת הזאת.

יום מבורך וחתימה טובה

זהר ליבוביץ 🐘-או-סוף המסחר שלך

אבי שיטת וויקוף בישראל

ותוכנית הליווי סוחרים ׳שיטת הפיל׳