זהר ליבוביץ 🐘-או-סוף המסחר בסקירה יומית 22.09.2026

🐘 כולם מסתכלים על הנפט. הבעיה נוסעת על דיזל

מי שרואה כמוני מרוצי פורמולה 1 בטלוויזיה רואה עשרים מכוניות, נהגים, מסלול וכמה שניות שמפרידות בין תהילה לאכזבה. אבל פורמולה 1 היא דרך חיים של נהגים וצוותים אבל בעיקר הייתי מתאר זאת כעסק לוגיסטי מפלצתי. 

השנה DHL אפילו העבירה לראשונה עשרות מכולות של ציוד מירוץ ממיאמי למונטריאול ברכבת, כמעט אלפיים קילומטר, כחלק ממערכת שמזיזה עולם שלם ממדינה למדינה. וזה בדיוק מה שמעניין אותי בסקירה היום. לא המכונית שאתה רואה, אלא כל מה שצריך להזיז כדי שהמכונית בכלל תעמוד על קו הזינוק.

🐘 המופע היה יפה

אתמול וול סטריט נתנה מופע יפה, אני ודאי בשל כיפור לא ראיתי את תחילתו. הנאסד”ק סגר בשיא חדש, מניות השבבים חזרו לרוץ, AMD נגעה לראשונה בשווי של טריליון דולר, אינטל ו-Arm קפצו בעוצמה, ובכלל ה-S&P 500 התקרב שוב לשיא. 

במבט ראשון הכל נראה פשוט לוגית. מחיר הנפט ירד, תשואת האג”ח לעשר שנים חזרה מתחת ל-5%, והכסף חזר למקומות שהוא אוהב כשהלחץ קצת יורד, טכנולוגיה, שבבים וסיכון.

אבל כאן בדיוק אני רוצה לומר לך רגע. כי בזמן שכולם מסתכלים על מחיר חבית נפט, יש מחיר אחר שמספר סיפור פחות נעים, הוא מחיר הדיזל. המחיר הממוצע בארה”ב הגיע לשיא של יותר מ-6.5 דולר לגלון. 

זה לא עוד מספר בתחנת דלק. דיזל מזיז משאיות, ציוד חקלאי, חלק מהרכבות, שרשראות אספקה, חומרי גלם ומוצרים מוגמרים. כשדיזל מתייקר, הוא לא נשאר על המשאבה. הוא מתחיל לטייל לנו בתוך הכלכלה.

וזה ההבדל החשוב. 

כשאני נוסע ברכב פרטי ומשלם יותר על דלק, כואב לי בכיס. כשחברת הובלה משלמת יותר על דיזל, המחיר הזה נכנס לתוך אלפי מוצרים. הגיון הוא פשוט, העגבנייה פשוט צריכה להגיע לסופר. חלק חילוף צריך להגיע למפעל. חבילה צריכה להגיע למחסן. טרקטור צריך לעבוד בשדה. פתאום עלייה במחיר הדיזל הופכת ממחיר של דלק למחיר של עלות שינוע.

🐘 הבעיה נמצאת שלב אחד אחרי

הבעיה עמוקה יותר, כי לא מדובר רק במחסור בנפט. לפי הנתונים שפורסמו, בתי הזיקוק בארה”ב עובדים כמעט בקצה היכולת. 

אסביר, גם אם יש נפט, צריך להפוך אותו לדיזל, ושם נמצא כרגע צוואר בקבוק. זאת נקודה חשובה לקוראים כאן. לפעמים אנחנו מסתכלים על חומר הגלם וחושבים שהבנו את הסיפור, בזמן שהבעיה נמצאת שלב אחד אחר כך בשרשרת הדברים.

וזה גם מסביר למה אני לא ממהר להסיק שהירידה של הנפט אתמול פתרה את בעיית האינפלציה. היא בהחלט נתנה לשוק אוויר. גם הירידה בתשואת האג”ח עזרה. אבל אם עלות ההובלה נשארת גבוהה, חלק מהלחץ יכול להגיע למדפים באיחור אבל הוא מגיע. 

לא היום, אולי גם לא מחר, אבל דרך שרשרת של עסקים שכל אחד מהם צריך להחליט כמה הוא סופג וכמה הוא מעביר הלאה אלינו הצרכנים.

עכשיו נחזור למסחר עצמו. הטכנולוגיה אתמול הייתה שורית מאוד, עם כי התמונה מתחת למדדים הייתה פחות מושלמת. המניות הקטנות עלו הרבה פחות, ובנאסד”ק היו יותר מניות שרשמו שפל חדש מאשר מניות שרשמו שיא חדש. 

הבוקר הנפט כבר עולה שוב מעט, בזמן שהשוק מחכה לראות אם הדיבורים על מגעים בין ארה”ב לאיראן יהפכו למשהו ממשי. גם כאן כדאי לשים לב כמה מהר הכיוון משתנה לפי משפט, פגישה או כותרת. 

בתגובה שכותרות, משפט או פגישה של טרמפ ״מכתיבה״ את מה שקורה אז אני מעדיף לבחון בעיקר את התגובה של השוק לדברים מאשר את עצמם הידיעה על מפגש או אמירה כזו או אחרת של פרסונה חשובה ככל שהיא חשובה.

בקיצור בסביבה כזאת אני מעדיף פחות תחזיות עתידיות ויותר עיבוד של תגובת השוק. אם החדשות טובות והמחיר לא מצליח לעלות – אז סבבה מעניין. אם החדשות רעות והמחיר מחזיק – זה כבר יותר מעניין.

🐘 מה אני מחפש עכשיו

מה מכאן למסחר? קודם כל, אני רוצה לראות אם העלייה נשארת מרוכזת בשמות הגדולים או מתחילה להתפשט לעוד מניות וסקטורים. 

אחר כך אני מסתכל על חברות שינוע והובל היא חלק נכבד מההוצאות שלהן – קמעונאות, תעשייה, חקלאות ותחבורה. רוצה לראות אם השוק מתחיל ״להעניש״ אותן עוד לפני שהדוחות מספרים למה. בנוסף ובמקביל אני עוקב אחרי האג”ח. אם הדיזל ממשיך לטפס והתשואות חוזרות לעלות, השוק יקבל שוב תזכורת שהמאבק באינפלציה עוד לא הסתיים ובלחץ מטב יגבר. 

אם המחירים נרגעים והרוחב שוק גדל, התמונה משתנה. אין כאן נבואה. יש רשימת סימנים שצריך לחזור ולהצטרף לעליות.

🐘 המכונית היא רק הקצה

חוזר לפורמולה 1. הצופה בבית שמזפזף לערוץ הספורט, רואה מכונית מהירה. איש הלוגיסטיקה רואה מכולות, מסילות, משאיות, צוותים, לוחות זמנים ודלק. בשוק זה אותו דבר. הציבור רואה את הנאסד”ק בשיא. הסוחר צריך לראות גם את מה שמביא את המדד לשם, ואת מה שעלול להאט אותו בהקפה הבאה.

וזו אולי הנקודה החשובה של היום: השוק לא תמיד מודיע על הבעיה במקום שבו כולם מסתכלים. לפעמים היא מתחילה בכביש, עוברת למשאית, נכנסת למחסן, מגיעה למחיר המוצר ורק בסוף מופיעה במיקום עמדת הזינוק של הרכב, אם בכלל הגיע לזירה. 

מי שמחכה לנתון הזמנים רואה את ההקפה שכבר הסתיימה. מי שלומד לקרוא את השרשרת, לפחות יודע איפה לחפש את הבעיה או את הפנייה הבאה.

אנחנו לא צריכים לנחש אם הדיזל “יפיל את השוק”. זאת בכלל לא השאלה. אנחנו צריכים להבין מה הוא משנה: עלויות, שולי רווח, אינפלציה, ריבית, צריכה, ולבסוף גם תמחור של מניות. 

ככל שהשוק ממשיך לעלות, דווקא אז כדאי לבדוק מה נגרר מאחוריו. כי לפעמים הדבר שמכריע את המרוץ הוא לא המכונית הכי מהירה. אלא המשאית עם חלקי החילוף שהביאה אותה למסלול.

או במשפט אחד לכל בוגרי הסוחרים עקבו באדיקות אחרי מדד התחבורה של הדאו.

יום מבורך

זהר ליבוביץ 🐘-או-סוף המסחר שלך

אבי שיטת וויקוף בישראל

ותוכנית הליווי סוחרים “שיטת הפיל”